פנינים לפרשת השבוע "בהר", מתוך הספר "אוצר הפנינים" על התנ"ך
"וקדשתם את שנת החמישים שנה… ושבתם איש אל אחוזתו, ואיש אל משפחתו תשובו" (כה, י).
יבואר בהקדם דברי חז"ל, שאדם העולה לגדולה ונעשה עשיר, כל העולם עושים את עצמם קרוביו, אבל עני, אפילו קרובי משפחתו מתרחקים ממנו.
וזהו ביאור הפסוק, "ושבתם איש אל אחוזתו", להיות עשירים כבתחילה, וממילא "ואיש אל משפחתו תשובו", שבני משפחותיכם יבואו ויבקשו את קרבתכם, אחר שיריחו את כספכם…
"אל תקח מאיתו נשך ותרבית, ויראת מאלוהיך, וחי אחיך עמך" (כה, לו).
אפשר לבאר, בהקדים המדרש בפרשת שמות, שהמלווה בריבית אינו קם בתחיית המתים.
ועוד יש להקדים, הגמרא במסכת בבא מציעא (ע"ה), שענשו של הלווה בריבית חמור כמו המלוה.
וזהו ביאור הפסוק, "אל תקח מאיתו נשך ותרבית, ויראת מאלוהיך", שבגלל זה לא תקום בתחיית המתים. אבל אם תשמע לקול ה' והישר בעיניו תעשה, אזי "וחי אחיך עמך" בתחיית המתים, גם אתה וגם הלווה ממך, ותנצלו שניכם מהעונש המעותד ללווה ומלווה ברבית….
"את כספך לא תתן לו בנשך" (כה, לז).
ובגמרא במסכת בבא מציעא (ע"א): "כל מי שיש לו מעות ומלווה אותם שלא בריבית, עליו הכתוב אומר "כספו לא נתן בנשך… עושה אלה לא ימוט לעולם". ומכאן למדנו שהמלווה בריבית נכסיו מתמוטטים. והקשו בגמ', הרי ראינו בני אדם שהלוו בריבית ובכל זאת לא התמוטטו נכסיהם? ותירצו, "הללו מתמוטטין ועולין, והללו מתמוטטין ואינם עולין".
ויש להקשות, הרי עכ"פ מצינו גם כאלה שאינם מלווים בריבית, שהתמוטטו ולא עלו, ומה תירוץ הוא זה.
ויבואר בהקדם המדרש בתהילים, עה"פ "משפיל אף מרומם", שכאשר הקב"ה משפיל אדם אחד, הרי הוא מרומם אדם אחר במקומו, מפני שהממון ניטל מזה וניתן לזה. אבל המלווה בריבית, מתמוטט ממונו ונאבד לעולם, ואפי' אדם אחר אינו נהנה ממנו.
וזהו ביאור הגמרא, "הללו מתמוטטין ועולין", מי שאינו מלוה בריבית, גם אם מתמוטט הוא, הרי שעולה אדם אחר במקומו, ונהנה מכסף זה. אולם "הללו מתמוטטין ואינם עולין", המלווים בריבית – גם כשמתמוטטים, כספם כלה ונאבד ואין אדם שנהנה ממנו…
