בפרשה הקודמת נפרדנו מדור האבות הראשון (משרה ומאברהם) ובפרשה זו, המוקד עובר אל חיי בנם יחידם יצחק, ואשתו רבקה.
הפרשה פותחת בתפילות של יצחק ורבקה. יצחק פונה לה' כיוון שרבקה עקרה ואינה מצליחה ללדת ילדים. לאחר שה' מאזין לתפילתו ורבקה נכנסת להריון, פונה היא בתפילה לה' כיוון שההריון קשה לה. ה' עונה לרבקה שהריונה אכן קשה כיוון שתאומים בבטנה. עוד הוא מוסיף ואומר, כי תאומים אלו, הנאבקים כעת בבטנה, ימשיכו להיאבק גם לאחר לידתם. בסיפור היחסים המורכבים בין שני אחים אלו עוסקת שאר הפרשה.
יעקב ועשו מגלים כבר מגיל צעיר אופי שונה. עשו מתואר כ: "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה" ואלו יעקב כ: "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים". הבדלים אלו באופי הילדים גוררים גם הבדל ביחס ההורים כלפיהם. יצחק אוהב יותר את תכונותיו ואופיו של עשו, ואילו רבקה אוהבת יותר את אופיו של יעקב.
חיכוך ראשון בין האחים מתרחש, כאשר עשו חוזר יום אחד מן השדה עייף "והוא עייף מאוד". בכניסתו לאוהל רואה עשו את אחיו מכין נזיד עדשים אדום. יעקב, משום מה, מסרב לכבד את אחיו סתם כך, והוא מבקש מעשו שיתן לו את הבכורה, ובתמורה יקבל נזיד עדשים. עשו הרעב מסכים ועסקת החליפין מתבצעת.
חיכוך שני, שישפיע רבות על חיי האחים, מתרחש כאשר יצחק הזקן חש שהוא מגיע אל אחרית ימיו. הוא פונה אל עשו ומבקש ממנו: הכן נא לי סעודה גדולה, שלאחריה תזכה לקבל את ברכתי בטרם אמות. רבקה שומעת את בקשת יצחק ואינה מוכנה לקבל את אשר שמעה. ברכת האב ראויה ( לדעתה ) להינתן ליעקב ולא לעשו. על כן היא רוקמת מזימה: יצחק הזקן כבר כמעט ואינו רואה, ולכן ניתן לשלוח אליו את יעקב והוא לא ישים לב שאין זה בנו הגדול. ואכן, כך נעשה, והברכה מוענקת ליעקב. כאשר עשו חוזר אל אביו, הוא מגלה, ולהפתעתו, שיעקב גנב את ברכתו. הוא כועס כעס גדול, ומחליט שלאחר מות אביו יהרוג את האח הקטן שלקח לו גם את הברכה וגם את הבכורה.
רבקה המבינה את כוונות בנה הגדול מחליטה לעשות מעשה ופונה אל יצחק בבקשה שיורה ליעקב ללכת ולמצוא אישה בארץ הולדתה, בחרן. יצחק שומע לרעיון אשתו, שולח את יעקב, וכך ניצלים חייו.
