פרשת נצבים-וילך

יזהר שלא יכעוס, דמלבד חומר איסור הכעס שהוא קשה בכל זמן, הנה הוא ביום ראש השנה אינו סימן טוב לאדם, והאשה צריכה להיות זריזה לערוך השלחן ולכסותו במפה יפה קודם שיבא בעלה מבית הכנסת כדי שבבואו ימצא השלחן ערוך והוא לסימן טוב, אם אם נזדמן שבא ולא ראה השלחן ערוך לא יתקוטט עם אשתו ויכעס דהכעס הוא סימן רע ביותר, אלא יסבול ולא יקפיד אפילו בלב:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת נצבים, אות ו · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

קודם קידוש ישב במושבו על מטה מוצעת ויאמר פתיחת אליהו זכור לטוב עד 'קום רבי שמעון ויתחדשון' וכו', אח"כ יאמר פסוק (בראשית ו, ח) "ונח מצא חן בעיני ה'" שתים עשרה פעמים, ואח"כ פסוק (שם כו, יב) "ויזרע יצחק בארץ ההיא" וכו' שתים עשרה פעמים, ואח"כ פסוק (תהילים לו, י) "כי עמך מקור חיים באורך נראה אור" עשרה פעמים, ואח"כ פסוק (שם כו, יב) "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" שבעה עשר פעמים ואח"כ (שמואל א כה, ו)"ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום" וכו' עשרה פעמים, ויאמר 'תחל שנה וברכותיה' ויעמוד לקדש:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת נצבים, אות ז · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

בקידוש בשתי הלילות יברך 'שהחיינו', ואם נזדמן לו פרי חדש יניחנו לפניו על השלחן בליל שני כשמברך 'שהחיינו' ויכוין עליו, אך אין צריך להקפיד לחזור על דבר זה, וכל סדר ליל א' יעשה בליל ב', וילמוד על השלחן בשתי הלילות משנה מסכת ראש השנה ויכוין כנגד שם אדנ"י, אך יזהר ללמוד אותה בנעימה, ונוהגין ללמוד גם לשון זוהר הקדוש הנדפס במחזורים:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת נצבים, אות ח · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

אם חל טבילת מצוה בליל ראש השנה ישמש ויטבול בבוקר, והמתחסד לדחות התשמיש של טבילת מצוה הרי זה חסידות של שטות ואפילו אם אינה טבילה של מצוה אם רואה שנתעוררה תאותו הרבה על אשתו ישמש ויטבול בבוקר כדי שלא יבא חס וחלילה לידי טומאת קרי, וכל אינש ידע בנפשיה:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת נצבים, אות ט · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

שני ימים של ראש השנה קדושה אחת הן, וביצה שנולדה בזה אסורה בזה, וכן הניצוד או נתלש בזה אסור בזה, ואם ראש השנה חל ביום חמישי ושישי אסור גם בשבת שאחריהם, וספק נולד בערב ראש השנה ספק ביום ראש השנה הרי זה אסור:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת נצבים, אות י · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

אין ישנים ביום ראש השנה, וצריך להזהר שיתעורר משינתו בלילה קודם עלות השחר, ואם יש לו כאב הראש או שאר מיחוש שמוכרח לישן ביום, יתאפק וישן אחר חצות היום:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת נצבים, אות יא · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

סדר התשליך עושין אפילו חל ראש השנה בשבת וכן נמצא כתוב בכתיבת יד הרב מוהר"י ענתבי ז"ל בשם רבינו הרש"ש ז"ל, ואם נאנס ולא עשה התשליך ביום ראשון, יעשה ביום השני אחר מוסף, כן מצאתי כתוב בספר 'תורה לשמה' כתיבת יד:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת נצבים, אות יב · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

בראש השנה אין אומרים 'מחול וסלח לעונותינו', וצריכין להזהר בבקשה שאומרים קודם תהלים ואחר תהלים לדלג לשונות אלו, ואע"ג דכתב בזוהר הקדוש אסור לפרשא חטאיו בהאי יומא, היינו דוקא בקול רם אבל בלחש בעת תקיעת שופר דמיושב כששוהה התוקע בין תשר"ת לתש"ת ובין תש"ת לתר"ת יתודה בלחש על חטאיו בפרטות, ובסידור רבינו הרש"ש ז"ל מסודר נוסח ודוי להתודות בין הסדרים הנזכרים:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת נצבים, אות יג · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

יאמר בפירוש קודם שיתקע 'הריני מוכן בתקיעות אלו של מיושב ושל העמידה בכולם להוציא כל השומע ידי חובתו', דאע"פ שהוא מוכן לכך מסתמא, טוב לפרש בפיו, ובין התוקע ובין הציבור לא ישיחו בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד, והפסוקים ופיוט שנוהגים הציבור לאומרם קודם תפלת מוסף אחר חזרת ספר תורה להיכל לא יאמרם התוקע:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת נצבים, אות יד · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

יכסה השופר עד גמר הברכות, וצריך שיאחזנו בידו בעת הברכה מכוסה ועיין 'ראש משביר' סימן ל', וקודם הברכה יכה בידו על הבימה כדי שירגישו כל הציבור שהוא מוכן לברך ויתנו דעתם על הברכה, ויאמר 'ברשות מורי ורבותי' ויברך בקול רם ויכוין להוציא הציבור ידי חובתם, ואם יש אדם יושב רחוק מן התוקע וחוש השמע שלו חלוש דודאי אינו שומע הברכות היטב אז יברך לעצמו כשמברך התוקע וישמע התקיעות, ויש מקומות נוהגים לעמוד בעת הברכה של תקיעת שופר ויש מקומות שלא נהגו לעמוד, ופה עירנו לא נהגו לעמוד:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת נצבים, אות טו · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

יאחז השופר ביד ימין ומעמידו גם כן בצד ימין אם אפשר לו, וגם תקיעה ראשונה יאמר לו המקרא, ויזהר שלא יהיה השופר פגום במקום הנחת פה אפילו פגימה כל דהו, ויתקנו קודם ראש השנה:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת נצבים, אות טז · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

מי שנאנס ולא בא לבית הכנסת ובא התוקע לביתו לתקוע לו שלוש פעמים תשר"ת ושלוש פעמים תש"ת ושלוש פעמים תר"ת צריך זה לעמוד בעת התקיעות, כי אלו הם אצלו חיוב של תורה וצריך להיות מעומד דומיא דספירת העומר, יען כי הוא אינו שומע תקיעות בסדר תפילת מוסף ובאלו יוצא י"ח מדאורייתא, והנשים פטורות מן הדין כי זו מצות עשה שהזמן גרמה, אך רוב הנשים קבעו מצוה זו עליהם בתורת חיוב ובאים לבית הכנסת לשמוע קול שופר, ולכן האשה שנהגה בכך כמה שנים נעשה עליה חיוב, ואם נאנסה שלא היתה יכולה לבא לבית הכנסת יבא התוקע אצלה לביתה ויתקע לה אך לא תברך וכן נהגו בביתנו, ואשה שנהגה במצוה זו ונזדמן לה פעם אחת שלא תוכל לבא לבית הכנסת וגם לא תוכל להביא תוקע לביתה תעשה התורה בערב ראש השנה על קבלת המנהג:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת נצבים, אות יז · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

מן ראש השנה עד יום הכיפורים אומרים 'המלך הקדוש', ואם אמר 'האל הקדוש' או שהוא מסופק חוזר לראש התפלה, ואם אמר 'האל הקדוש' ותכף נזכר וסיים 'המלך הקדוש' וכך היתה אמירתו 'האל הקדוש המלך הקדוש' יצא, ואם השליח ציבור טעה בחזרה גם כן חוזר לראש וחוזר ואומר קדושה, וכן בברכה 'מעין שבע' נמי הדין כן ואע"פ שיש חולקין בברכה 'מעין שבע' לא אמרינן 'ספק ברכות להקל' נגד סברת רבינו האר"י ז"ל דסבר ברכה 'מעין שבע' היא במקום חזרה וכמו שכתבתי בסספרי הקדוש 'מקבציאל':

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת נצבים, אות יח · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

בברכת 'השיבה' אומר 'המלך המשפט', ואם טעה ואמר 'מלך אוהב צדקה ומשפט' כיון דזכר 'מלך' אינו חוזר, ואע"ג דמר"ן סבירא להו חוזר קימא לן 'ספק ברכות להקל' אפילו כנגד סברת מר"ן ז"ל וכמו שכתבתי בסה"ק 'מקבציאל':

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת נצבים, אות יט · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

אם סיים הברכה ולא אמר 'זכרינו' ו'מי כמוך' אינו חוזר, ואפילו אמר "ברוך אתה ה'" ונזכר אינו רשאי לסיים 'למדני חוקיך' כדי לומר 'זכרנו' ו'מי כמוך', ואיתא בספר 'תורה לשמה' ד'זכרנו' כיון שהיא בקשת רחמים אם לא אמרה במקומה יאמר אותה ב'שומע תפלה' ובשבת ובראש השנה יאמר אותה קודם שיעקור רגליו, מה שאין כן 'מי כמוך' אין לה תשלומין דאינה בקשת רחמים, וכן באמירת 'וכתוב' וכו' 'ובספר' וכו' דאם שכח אינו חוזר, אך יאמר אותה קודם שיעקור רגליו דהם בקשת רחמים:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת נצבים, אות כ · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

במוסף של ראש השנה ושבת שובה ויום הכיפורים יאמרו 'מי כמוך אב הרחמים', וכן הוא הדין במנחה של שבת שובה, וגם אם חלו ראש השנה ויום הכיפורים בשבת יאמר במנחה 'אב הרחמים', וכשאומר במוסף ראש השנה פסוק "ה' צבאות יגן עליהם", יעשה תנועה של סוף פסוק כי זהו פסוק בזכריה וסיומו זה, אבל מה שאומר אחרי זה 'ה' צבאות יגן עליכם' וכו' זהו בקשה, וכשאומר "ואתם הדבקים" וכו' כשיגיע לאות ת' של "תכתבינו" ידלג תיבת "היום" דאין להחזיק עצמו כצדיק גמור שנכתבים בראש השנה וכנזכר ב'לבוש' ז"ל, ויזהר לומר 'תכתבינו ברחמיך לחיים טובים' בשביל הראשי תיבות שלא תהיה תל"ט, וכן באות פ"ה יאמר 'היום תפקדינו ברחמיך לחיים טובים':

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת נצבים, אות כא · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

כשאומר 'זכרנו לחיים' יכוין להמשיך חיים לנשמה, וכשאומר 'כתבינו בספר חיים' יכוין להמשיך חיים לגוף, ויכוין ראש 'זכרינו' ז' והסוף מ', מספר הוי"ה אהי"ה שהם חכמה ובינה, וכשאומר 'זוכר יצוריו ברחמים לחיים' יכוין זה על הנשמות שזוכר אותם ברחמיו להחזירם לחיים להחיותם בעולם הזה בסוד חזרתם בגלגול ומזה יתאמת אצלינו ענין תחית המתים, וכשאומר 'היום הרת עולם אם כבנים אם כעבדים', כתב רבינו הרש"ש ז"ל כשאומר כן כל עצמותיו יאחזמו רעד לכי יפקוד הקב"ה: 'אם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי', ולכן יאמר זה במתון ושברון לב, ולכן המנהג שגם בחזרה אומרים זה בציבור בקול רם מלבד השליח ציבור:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת נצבים, אות כב · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

בנוסח יהי רצון של תהלים כתוב 'ונזכה ונחיה שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה' ואיך יאמר כן הזקן ששניו יותר משמונים ועוד אפילו שלא הגיע עדיין לשבעים למה ישאל דבר קצוב ושמא הקב"ה נתן לו חיים יותר, על כן לא יאמר זה הנוסח, אלא יאמר כך 'ונזכה לחיים ארוכים טובים ומתוקנים' ובנוסח זה ודאי יש סוד שבו מברכים כהן גדול במוצאי כפור בצאתו לשלום מן הקודש:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת נצבים, אות כג · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

בעשרת ימי תשובה אין עושין הפסקה של תענית דאין נכון להתענות בלילה גם כן, מפני שבימים אלו עיקר התקון נעשה ע"י אכילה ושתיה, ולולי שאנחנו מוכרחים להתענות ביום בעבור תקון עונותינו לא היינו מתענים גם ביום, ועתה שאנחנו מתענים ביום אנחנו סומכים להשלים התיקון ע"י אכילה ושתיה שבלילה, ולכן כתוב בספר 'תורה לשמה' שצריך לאכול פת בכל לילה בעשרת ימי תשובה כדי לברך 'ברכת המזון':

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת נצבים, אות כד · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

כלה שהיא ובעלה סומכים על שלחן חמיה וחמותה, ולכך בכל השנה כולה חמותה תוציא חלה מן העיסה ותברך, הנה בעשרת ימי תשובה תשתדל ליקח הכלה מעות מבעלה ותקנה בו קמח שיעור חלה, כדי שתקיים היא בעצמה הפרשת חלה בברכה לפחות פעם אחת בשנה:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת נצבים, אות כה · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

כל אדם ינשק ידי אביו ואמו בערב יום הכפורים לעת ערב קודם שילך לבית הכנסת ויבקש מהם מחילה, ודבר זה הוא חיוב גדול על כל אדם, ומי שאינו עושה כן נקרא חוטא ומזלזל בכבוד אביו ואמו, דאם בין אדם לחבירו חייבו חכמינו זכרונם לברכה לבקש מחילה קודם יום הכפורים כל שכן מאביו ואמו שאין אדם ניצול מחטא זה בכל יום, ואם הבן שוטה ולא ביקש הם יתנו לו מחילה, שיאמרו בפיהם: אנכי מוחל לבני פלוני על כל מה שחטא לי מחילה גמורה, וכן הבעל יתן מחילה לאשתו על אשר בזבזה מן הבית שלא כרצונו, וכן כל תלמיד שיש לו רב בעיר ילך אצלו קודם יום הכפורים ויבקש ממנו מחילה:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת וילך, אות ח · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

יזהרו הנשים בערב יום הכפורים בניקור התרנגולים שהם רבים ושכיח בהם כינים שקורין בערבי קיגא"ד (כיני עור העוף) שהם דבוקים בעור התרנגולת ודבר זה מצוי ושכיח הרבה פה עירנו, ואם תראה האשה שקשה הניקור מחמת רבויים תפשוט העור כולו ותזרקנו:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת וילך, אות ט · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

יזהרו בטבילה בערב יום הכפורים, ומי שאנוס ואינו יכול לטבול במקוה יעשה תשעה קבין כמו שכתבתי לעיל פרשת נצבים בהלכות ראש השנה, וגם הנשים יעשו טבילה בערב יום הכפורים בשביל טהרה, וכבר כתבתי לעיל פרשת נצבים סדר הטבילות, וכן יעשו בערב יום הכפורים האנשים והנשים, ועיין ב"מטה אפרים" סימן תרו סעיף קטן ח שכתב: אפילו נערים ובתולות שהם בני מצוה יש להם לטבול, וידקדקו בחציצה, ויעשו הטבילה אחר קציצת צפרנים וסריקת שער; עיין שם:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת וילך, אות י · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

הנשים מדליקין נרות כמו ליל שבת, ומברכים: "להדליק נר של יום הכפורים", ומנהג עירנו שהנשים מברכים "שהחיינו" בנרות יום טוב ויום הכפורים, ואם חל בשבת מברכים: "להדליק נר של שבת ויום הכפורים", וכיון שהדליקו חל עליהם קדושת יום הכפורים ואסורים במלאכה ובכל חמש עינויים:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת וילך, אות יא · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

נוהגים הנשים באשכנז לתקן ביום שמונה לחדש תשרי הפתילות של נרות יום הכפורים, ושל נרות המוליכים אותם לבית הכנסת להדליקם בשביל יום הכפורים, מפני שאותו היום הוא יום ראשון של חנוך בית המקדש ומנהג יפה הוא:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת וילך, אות יב · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

תוסיף מחול על הקודש, ובליל שבת הקבלה היא באמירת "בואי כלה" ו"מזמור שיר ליום השבת", אך בליל כפור חל התוספת בברכת "שהחינו", ואם קבל התוספת בפירוש בפיו חל מעת קבלתו, והמנהג שזה האוחז ספר "כל נדרי" הוא יברך "שהחינו" בקול רם ויכוין להוציא הציבור ידי חובתם בברכה, והשומעין יכוונו גם כן לצאת בברכתו, ואם יש אדם שחוש השמע שלו חלוש ואינו שומע הברכה היטב יברך לעצמו בשעה שזה מברך, וזה המברך יאמר תחלה שני פעמים פסוק: "אור זרוע לצדיק" בקול רם, והציבור יאמרו עמו בלחש, ואחר כך יאמר: "ברשות מורי ורבותי" והקהל משיבים: "שמים", כלומר ברשות שמים. ופרשתי דרך רמז בראשי תבות "שמים", שומע משמיע יחדיו מכוונים:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת וילך, אות יג · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

קטן קודם אחת עשרה שנים לא יתענה, ואחר כך אם יכול יתענה, וחיוב דאורייתא- הזכר בן שלש עשרה שנה ויום אחד והנקבה בת שתים עשרה שנה ויום אחד, ומדרבנן יש חיוב קודם שנה לחנכם:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת וילך, אות טו · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

אפילו אם חל בחול לא יאמרו פסוק "והוא רחום"; אלא יאמר: "כי אל רחום וכו'" "ה' צבאות עמנו וכו'" "ה' צבאות אשרי וכו'" "ה' הושיעה וכו'", והטעם כמו שכתב בזוהר הקדוש פרשת תרומה דף קל על השבת; יעוין שם, וכל שכן ביום הכפורים שיש בו הארת הבינה, ואפילו השטן אין לו רשות לקטרג, דודאי אין לאומרו, ולא גרע חס ושלום יום הכפורים משאר ימים טובים דאין אומרים אותו, ואין לסמוך בדבר זה על ספר "חמדת ימים" ביום הקדוש הזה שהוא חמדת הימים של כל השנה:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת וילך, אות טז · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

יזהר שלא יניח בליל כפור כלי של מים דשתיה אצל מטתו אף על פי שצריך למים בשביל להשקות הקטנים, אלא יניחנו רחוק, דיש לחוש פן יעמוד משנתו צמא הרבה וישכח שהוא יום הכפורים וישתה חס ושלום, ומותר לבלוע הרוק ביום הכפורים, ויש מחמירין, ומי שאפשר לו יזהר בכך:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת וילך, אות יז · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

לא יגע באשתו בין בלילה בין ביום כמו נדה, ויש אומרים דבלילה דוקא אסור ליגע אבל ביום לית לן בה, ולאיזה צורך יש לסמוך על המתירים ביום, ויזהרו גם כן שלא ישנו איש ואשתו במטה אחת אף על פי שיש לכל אחד מצע בפני עצמו:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת וילך, אות יח · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

אף על פי שיש מתירים ליגע באוכלים ביום הכפורים וכנזכר בהגהת השולחן, מכל מקום יש אוסרים; ולכן דוקא אשה שצריכה לכך, שמוכרחת ליגע כדי לתת לבנה וכיוצא אז יש לסמוך על המקילים אבל שאר אדם שאין לו צורך גדול ליגע צריך ליזהר:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת וילך, אות יט · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

"לקדוש ה' מכובד" (ישעיה נח, יג) זה יום הכפורים- כבדהו בכסות נקיה, ואמרו חכמינו ז"ל: מציעין המטה, והשלחן- פורסין עליו מפה יפה כמו בשבת, ויזהר כל אדם שלא יגע במנעליו שאף על פי שהם בגד יטמאו ידיו, וברכת "שעשה לי כל צרכי" לא יאמרו ביום הכפורים מפני שכל העולם יחפים:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת וילך, אות כ · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

יתפללו בבכיה כל תפילות של יום הכפורים, שהם: שחרית מנחה ערבית ומוסף ונעילה וסליחות והודויים, ואם אינו יכול להוריד דמעות אומרם בקול בכי כמו שנאמר: "כי שמע ה' קול בכיי" (תהלים ו, ט) וקודם קריאת התורה יתעוררו בבכיה על מיתת בני אהרן הכהן עליו השלום, ויכולה בכיה זו שתגין, ויזהר כל אדם לסדר התפלה והסליחות בינו לבין עצמו מקודם יום הכפורים, כדי שיכוין מה שהוא מוציא מפיו כי קדוש היום לאלהינו, והכל הולך אחר כונות הלב, וצריך לומר נוסח "על חטא" בסדר תשר"ק גם כן שהוא בסוד אור חוזר וכנזכר בסידור רבינו הרש"ש ז"ל וכן כתב הגאון חיד"א ז"ל ב"ברכי יוסף", ובעת הודוי יכה על הלב ממש, ואצל רוב בני אדם תמצא הלב תחת הדדים בארבע אצבעות, ויזהר בזה בכל עת שאומר ודוי בכל ימות השנה:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת וילך, אות כא · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

יאמרו שלש עשרה מדות במתון וכונה ושברון לב וזה העיקר, ויש חסידים כשאומרים שלש עשרה מידות מונים אותם באצבעותיהם כדרך שעושין באמירת אחד עשר סמנים של "הצרי והצפורן" ומנהג יפה הוא, שבזה תתעורר הכונה, וגם יש בזה חיבוב מצוה:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת וילך, אות כב · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

אפילו חל יום הכפורים בחול הנהיג עטרת ראשי הרב הגאון מו"ר זקיני רבינו משה חיים זלה"ה פה עיר בגדאד לומר "את מוספי" בלשון רבים, ועיין "חקרי לב" אורח חיים דף צז מה שכתב בזה:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת וילך, אות כג · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

ביום הכפורים ילמדו ביחזקאל מריש סימן מ' עד סוף ס' מ"ג ששם נבואה שנתנבא יחזקאל הנביא עליו השלום על בית שלישי ביום הכפורים עצמו, דכתיב "בראש השנה בעשור לחודש" (יחזקאל מ, א) והיינו ראש השנה דיובל, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה במדרש: אמר לו הקדוש ברוך הוא ליחזקאל הנביא עליו השלום: ילמדו ישראל נבואה שלך על צורת הבית ומעלה אני עליהם כאלו עוסקים בבניינו; עד כאן:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת וילך, אות כד · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

ביאור "ארים ימינך ואצמח פורקנך" הכונה על לידת היחידה למלך המשיח, ומה שכתוב "גלי גבורתך עלן" הוא על דרך מה שאמר הכתוב: "עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו (תהלים פ, ג), ויש מדקדקים לומר "גלי גבורתך ופרוק לן" וכן אני נוהג, דצריך אדם לפרש דבריו בתחנונים, על דרך מה שכתב מורנו הרב חיים ויטל ז"ל במה שכתוב "ותקוה טובה" ומה שכתוב "דינן אפיק לנהורא" רוצה לומר בחסד הנקרא "אור", ובאמירת "עשה למען אברהם אזרח תמימך" שאומרים בסליחות יוסיפו ביום הכפורים בכל הסליחות שבכל התפילות לומר: "עשה למען עבדך רבי עקיבא בן יוסף אשר נהרג על קדושת שמך", ויאמר זה קודם שיאמר: "עשה למען הרוגים ושרופים וכו'":

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת וילך, אות כו · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

אחר שיאכל סעודת התענית בליל מוצאי כפור יאמר על השלחן פתיחת אליהו זכור לטוב, וכתב רב יעב"ץ ז"ל ללמוד ברעיא מהימנא פרשת אמור דף צט עמוד ב: "יומא דראש השנה איהו יומא דדינא וכו'", עד דף ק: "זכאה חולקיהון בהאי עלמא ובעלמא דאתי", ואחר כך יברך ברכה אחרונה על סעודתו ויקום בזריזות לעשות איזה הכנה לסוכה:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת וילך, אות כז · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן