פרשת ראה

בנה בית חדש או קנה בית בנוי מאחרים מברך שהחיינו, ועתה נהגו שאין מברכים שהחיינו על הבית אלא עושים לו חינוך בסעודה להודות לה' על הטובה הקיימת הזאת ויש סמך לסעודה מדברי רבותינו ז"ל במדרש (תנחומא בראשית ד) ולכך נקראת סעודה של מצוה, ונהגו שילבוש בעל הבית בגד חדש בתוך אותה סעודה ויברך עליו שהחיינו ויכוין על הבית:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת ראה, אות ו · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

לאו דוקא בנה בית שלם דהיינו החצר וכל חדריו ועליותיו, אלא אפילו בנה בחצר שהיה לו מכבר חדרים ועליות מחודשים שהוא שמח בהם יעשה כן לקנות בגד חדש לברך שהחיינו ויכוין על בנין החדש אך אין צריך לעשות חנוך בסעודה:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת ראה, אות ז · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

אע"פ שאמרו חכמינו ז"ל ילדה אשתו זכר מברך הטוב והמטיב לא נהגו העולם לברך ברכה זו ורק נהגו שהאב יברך שהחיינו בשעת המילה, ואם לא נמצא האב ומלו אותו הקרובים אין מברכים, מיהו יש אומרים כשיבא אבי הבן אח"כ יברך שהחיינו כשרואה התינוק דאז שמח בראייתו, ויש חולקין בזה לכן במקום שנהגו לברך יברכו, ובמקום שאין מנהג ידוע וברור בזה לא יברכו משום דקימא לן ספק ברכות להקל אלא ישתדל לברך על בגד חדש או פרי חדש בעת שרואה התינוק ויכוין עליו גם כן, ובעת שדרשתי דבר זה בציבור נמצא שם מורי הרב ז"ל, והעיד על עטרת ראשי הרב הגאון מו"ר זקיני רבינו משה חיים זלה"ה שראה לאבי הבן אחד שהיה בעיר אחרת בשעת המילה ובא אח"כ ואמר לו שיברך שהחיינו כמו שכתב "ערך לחם" והלכות קטנות ודעמייהו, ומעדות זו אנחנו למידין דמנהג עירנו מזמן קדמון לברך, דעל כן הורה הרב מור זקני זלה"ה לאותו האיש לברך אף על גב דידע שיש בדבר זה פלוגתא:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת ראה, אות ח · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

כשיגיע לששים או לשבעים נכון ללבוש בגד חדש או יקח פרי חדש ויברך עליו שהחיינו ויכוין גם על שנותיו, ויש עושים סעודה כשיגיעו לשבעים, והמנהג פה עירנו יע"א המביא ספר תורה חדש לבית הכנסת בשבת או ביום טוב עושה סעודה בלילה לאוהבים וריעים, ובאמצע הסעודה ילבש בגד חדש ויברך שהחיינו ויכוין על הספר תורה, ובעמוד השחר מוליכין הספר תורה לבית הכנסת בקיבוץ קהל רב ופזמונים ושמחה גדולה וכל המרבה הרי זה משובח:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת ראה, אות ט · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

על פרי המתחדש משנה לשנה ויש זמן קבוע לגידולו יברך שהחיינו, אבל פירות שאין בהם היכר בין ישנים לחדשים כגון אגוזים ושקדים שקורין בערבי גו"ז (אגוז פקן) ולו"ז (שקד) ובנד"ק (אגוז קטן) ופסת"ק (אגוז גן עדן, חלאבי) אע"פ שהם מתחדשים משנה לשנה ויודע באלו שמברך עליהם שהם חדשים של השנה ההיא, אפילו הכי לא יברך שהחיינו מאחר שאין בגופם היכר בין חדשים לישנים:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת ראה, אות י · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

על פרי שקורין נומ"י (פרי הדר קטן, חמוץ) ופרי שקורין פרטקא"ל (תפו"ז) בדין הוא שצריך לברך שהחיינו שהם מתחדשים משנה לשנה וגם ניכרים בגופם בין חדשים לישנים, אך נהגו פה עירנו דאין מברכים עליהם שהחיינו ושמעתי שגם בארץ ישראל תוב"ב לא נהגו לברך וברכת שהחיינו תלויה במנהג, מיהו על אתרוג העיד הרב פרי האדמה שנוהגים לברך עליו שהחיינו בעיר הקודש ירושלים תוב"ב שאוכלים אותו בליל שני של ראש השנה במקום פרי חדש, ופה עירנו יע"א האתרוג הוא מתוק אך אינו מצוי הרבה כי אם מעט, ומנהגינו בביתנו שנאכל אתרוג קודם יום טוב של חג הסכות ונברך עליו שהחיינו, אבל קהל עדתינו אינו מצוי אצלם לאכלו קודם סוכות, ורק אוכלים אותו בט"ו בשבט שמביאים למכור וגם אותם הקונים אתרוג לנענוע מצניעין אותו עד ט"ו בשבט ואוכלים אותו, ואלו אין צריכים לברך שהחיינו מפני שכבר ברכו שהחיינו ביום טוב ראשון של סוכות בנטילת הלולב ובזה נפטר האתרוג גם מברכת שהחיינו של אכילה וכמו שכתבו האחרונים ז"ל, וכן העלתי בסה"ק מקבציאל:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת ראה, אות יא · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

על לפת שקורין בערבי שלג"ם (לפת לבנה) וכן על פרי אדמה שקורין בערבי להאנ"א (כרוב) וכן חסא שקורין בערבי כ"ס (חסה) מברכין שהחיינו שהם מתחדשים משנה לשנה, וקשואין ארוכין שקורין בערבי תערוז"י (מלפפון דק ארוך) מברכין שהחיינו, ואין לומר שהם נכללים בכלל קשואין קצרים שקורין כייא"ר (מלפפון מצוי) כי חלוקין הם בשם ובמראה ובטעם, אך ירקות שהם כרתי וכרפס וגם מה שקורין בערבי מעדנו"ס (פטרוזיליה) אין מברכין מפני שהם גדילים כל השנה ואין זמן קבוע לחידושם:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת ראה, אות יב · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

פה עירינו יש כמה מיני תמרים, ויש שנים שהם חלוקים זה מזה במראה ובטעם ובשם והם מין שקורין כסתאוו"י (תמר בהיר קטן ועסיסי) ומין שקורין בגב"ן (תמר צהוב בשרני) שהם שחורים ועם כל זה אם בירך על מין שקורין כסתאוו"י לא יברך שהחיינו על מין שקורין בגב"ן, מפני שדאף אל פי שיש להם שם מיוחד כל אחד לעצמו, מכל מקום דרך כלל כולם נקראים בשם תמרים, אמנם ירא שמים יביא לפניו בעת ברכת שהחיינו שלשה מינים מה שקורין כסתאוו"י ומה שקורין בגב"ן ומה שקורין זיד"י (תמר מצוי, כהה) ויברך שהחיינו לפטור את כולם וכן אנחנו נוהגים בביתינו מימי אבותינו ואבות אבותינו ויש פה עירינו תותים מתוקים יוצאים בחודש אייר ואחר חודש יוצא תותים אחרים שיש בההם טעם חמיצות וקורים אותם בערבי תותי דמשק, והמנהג לברך שהחיינו על זה וזה:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת ראה, אות יג · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

האוכל פרי שלא נגמר בישולו דאינו מברך עליו שהחיינו הנה אם חזר ואכלו אחר שנגמר בישולו יש אומרים יברך שהחיינו ויש אומרים דאינו מברך, ואם נזדמן לאדם דבר כזה יביא פרי חדש אחר ויברך עליו ויפטור גם לזה, או ישמע ברכת שהחיינו מאדם אחר ויתכוונו שניהם, ולכן יש להזהיר פה עירנו בדבר זה בתמרים שאוכלים אותם קודם גמר בישולם וקורין אותם בערבי גוז"י (תמרי בוסר) או כלא"ל טו"ש (טרם ההבשלה), וכן צריך להזהירם בתפוחים, ברם מה שנהגו לבשל עם תבשיל בשר תפוחים קודם גמר בישולן אין לחוש לברכת שהחיינו מפני דאלו התפוחים שמניחים אותם בתבשיל משתנה טעמן הרבה וגם משתנית קצת צורתם, ולכן מנהג פשוט פה עירנו לברך שהחיינו כשאוכלם חיים אחר גמר בישולם:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת ראה, אות יד · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

אכל ושכח ולא בירך שההחיינו יש אומרים יברך על מה שיאכל אח"כ, ויש אומרים דאין לברך מאחר שכבר אכל, וספק ברכות להקל ולא יברך אלא ישמע ברכת שהחיינו מאחרים, או יפטור זה בפרי חדש אחר ואם לא מצי למעבד הכי יברך בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בלבו:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת ראה, אות טו · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

כתוב בירושלמי סוף פרק עשרה יוחסין רבי חזקיה בשם רב עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראתה עיניו ולא אכל, רבי אלעזר חשש לההיא שמעתתא ומצמצם ליה פריטין ואכיל מכל מלה חדא בשתא עיין שם, על כן אילו עני שבישראל ישתדל לקנות מכל פרי חדש לאכול ממנו הוא ואנשי ביתו ולברך שהחיינו להודות לה':

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת ראה, אות טז · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

הזכר יתחייב במצות בן י"ג שנה ויום אחד, על כן ביום הראשון של שנת י"ד יתפוס האב את בנו בידו ויאמר ברוך שפטרני מענשו של זה, ויהרהר שם ומלכות בלבבו, וישתדל לעשות סעודה לאוהבים וריעים ויזמין בה תלמידי חכמים וירבה בסעודה ושמחה כיד ה' הטובה עליו, שמסעודה זו יהיה סניגוריא גדולה על ישראל שיאמרו מליצי יושר לפני הקב"ה רבונו של עולם ראה בניך כמה הם שמחים על אשר נכנסים בעול מצותיך וסעודה זו נקראת סעודת מצוה והברכה הנזכרת בלי שם ומלכות ויאמר האב אותה בתוך הסעודה והיושבים יברכו את הבן שיזכה לתורה ויראת שמים וקיום המצות, והגדולים שבקרואים יניחו ידיהם על ראשו ויברכו אותו בברכת כהנים, ואם יודע הבן לדרוש בדברי תורה ידרוש דבר בעתו מה טוב, ואם לאו ידרוש האב, ואם לאו ידרוש תלמיד חכם אחד בין הקרואים, וטוב דהבן ילבש בגד חדש ויברך שהחיינו ויכוין גם על הכנסו באותו היום בעול מצות, ואם אין לאל ידו יברך על פרי חדש, וגם הבת ביום שתכנס בחיוב מצות אע"פ שלא נהגו לעשות לה סעודה, עם כל זה תהיה שמחה אותו היום ותלבוש בגדי שבת, ואם יש לאל ידה תלבש בגד חדש ותברך שהחיינו ותכוין גם על כניסתה בעול מצות, ויש נוהגין לעשות בכל שנה את יום הלידה ליום טוב וסימן יפה הוא וכן נוהגים בביתנו:

ושמעתי שיש מקומות נוהגים לעשות בכל שנה סעודה ביום שנכנס בו האדם בבריתו של אברהם אבינו, ומנהג יפה הוא וערב לי מאד אך לא נהגנו בזה בביתנו ורק אנא עבדא נהגתי לומר בכל שנה ושנה ביום שנכנסתי בבריתו של אברהם אבינו בקשה זו רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך כי בהיום הזה שהוא יום כך לחודש פלוני שהוא היה יום שמיני ללידתי, נכנסתי בבריתו של אברהם אבינו עליו השלום בשנה הראשונה שנולדתי בה, וקיים בי עבדך אבי מצות מילה ופריעה כאשר צוית אותנו בתורתך הקדושה ונתגלה הכלי השלישי של היסוד האמיתי נקרא קודש קודשים ויצא אורו, ונתבטלה אחיזת החיצונים ונתחברו שמונה ושבעים אורות החסדים, עם שמונה ושבעים אורות הגבורות ונתמתקו אורות הגבורות באורות החסדים: אנא ה' למען שמך הגדול ולמען רחמיך וחסדיך תעזריני ותסייעני לשמור אות ברית קודש אשר חתמת בבשרנו, ותצילני מכל חטא ומכל הרהורים רעים ומחשבות פגומות ותצילני מכל פגם הברית הן במחשבה הן בדבור הן במעשה הן בחוש הריאות הן בחוש השמיעה הן בשאר חושים ובכולם אהיה טהור בקדושת הברית בלי שום פגם והרהור רע כלל, ותזכני שאתגבר על יצר הרע, ותהיה מחשבתי קשורה ודבוקה בקדושת תמיד, כי ברחמיך הרבים בחרת בנו מכל האומות ורוממתנו מכל הלשונות, והבדלת אותנו מכל טומאותיהם ותועבותיהם, ככתוב בתורתך (ויקרא י, כו) ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, נודה לך ה' אלהינו ואלהי אבותינו על שהוצאתנו מארץ מצרים, ופדיתנו מבית עבדים ועל בריתך שחתמת בבשרינו, ועל תורתך שלמדתנו, ועל חוקי רצונך שהודעתנו, ועל חיים ומזון שאתה זן ומפרנס אותנו, אנא ה' לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי, ותמשוך עלי מחשבות קדושות וטהורות זכות ונכונות, ויהיה לי לב שמח בעבודתך תמיד, ותעזרני על דבר כבוד שמך מעתה ועד עולם אמן כן יהי רצון:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת ראה, אות יז · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

הנודר לדור בארץ ישראל בזמן הזה גם כן נקרא נדר מצוה ואין מתירין לו אלא מדחק והוא הדין בנודר לעלות לזייאר"ה (ביקור התטחות על קברי צדיקים) ‏[1] לארץ ישראל תובב"א, נחשב נדר מצוה. והנודר לילך להשתטח על קברי הצדיקים הרי זה נדר וצריך לו התרה:

בן איש חי, שנה שנייה, פרשת ראה, אות ו · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

כתוב בתורה איש כי ידור נדר לה' וכו' לאסור אסר על נפשו למדו רבותינו ז"ל בה דהנדר האמור בתורה הוא כגון שיאמר ככר זה עלי קרבן או כקרבן, ואיסר האמור הוא כגון שאמור ככר זה אסור עלי או יאסר עלי ככר זה והרי זה אסור עליו כדכתיב לאסור אסר על נפשו ואם אמר יאסר ייני או פתי או שאר דברים על כל ישראל הרי זה ספק אם יכול לאסור על אחרים בלשון איסור והוי זה ספיקא דאורייתא, וקימא לן לחומרא. אבל אם אמר קונם או קרבן ככר זה על כל ישראל יש זה איסור מן התורה לכולי עלמא. ועיין חוכמת אדם:

בן איש חי, שנה שנייה, פרשת ראה, אות ז · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

אם היה לפניו ככר או דבר אחר שאסרו עליו בנדר או באיסור כאמור ואמר על ככר אחר יהיה זה כזה הרי זה נאסר עליו וכן הוא הדין אם היו לפניו ככר וכיוצא שנאסר על אחרים מפני שאסרוהו על עצמן וזה התפיס בו שאמר דבר זה יהיה כזה הרי זה נאסר בכך:

בן איש חי, שנה שנייה, פרשת ראה, אות ח · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

אם היו מבקשים ממנו לאכול ואמר יהיה בשר חזיר אם אוכל או יהיה דם חזיר אם אוכל הרי זה אסור מדרבנן עד שיתירו לו דמן התורה אין נתפס בנדר אלא עד שיתפיס בדבר הנדור אבל אם התפיס בדבר האסור מצד עצמו בלאו הכי אינו נתפס אלא מדרבנן ומיהו אם אמר ככר זה אסור עלי כבשר חזיר יש אומרים דהוי נדר מדאורייתא שהרי אם לא סיים כבשר חזיר היה אסור מן התורה בודאי מפני שאמר בלשונו אסור ועיין חוכמת אדם:

בן איש חי, שנה שנייה, פרשת ראה, אות ט · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

אדם אוסר על עצמו דבר שלא בא, לכשיבוא לעולם. אבל על חבירו אינו יכול לאסור דבר שלא בא לעולם ועיין ש"ך סימן ר"ה סעיף קטן ט"ו:

בן איש חי, שנה שנייה, פרשת ראה, אות י · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

אע"ג דאם אמר לחבירו אני נודר שלא אוכל או שאוכל עמך אין זה לשון נדר כלל דלא אסר האכילה על עצמו אלא נדר על גופו שיאכל או לא יאכל ולשון זה הוא שייך בשבוע שיאמר אני נשבע שלא אוכל עמך או שאוכל עמך אבל לשון נדר הוא צריך לאסור החפץ על עצמו מכל מקום כיון דהאידנא מרגלא בפומייהו דאינשי למינדר בהאי לישנא אין להקל ואם אמר כן אסור עד שיתירו לו;

בן איש חי, שנה שנייה, פרשת ראה, אות יא · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

האומר לאשתו תתאסרי עלי הרי זה נאסרת עליו וצריך התרה כשאר נדרים אבל האומר אשתי אסורה עלי אינו כלום ואם אמר מעתה ומעכשיו אסורה עלי הרי זו אסורה וצריך התרה על נדרו וכל שכן אם הוסיף ואמר ואיני רוצה בחברתה דנאסרת וצריך התרה ועיין כנסת הגדולה סימן ר"ה הגהת הטור אות ב':

בן איש חי, שנה שנייה, פרשת ראה, אות יב · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

אין הנדר חל עד שיוציאו בשפתיו ויהיו פיו ולבו שוין לפיכך היה בלבו לידור מפת חיטים והוציא בפיו פת שעורים מותר בשניהם אבל היה בלבו פת חיטים והוציא פת סתם אסור בשל חיטים לבד מפני שפיו אינו מכחיש מה שבלבבו דגם פת חיטים נקרא פת סתם:

בן איש חי, שנה שנייה, פרשת ראה, אות יג · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

נדר או שבועה שלא הוציאם בפיו אלא הם כתובים בשטר הודאה וחתם בשטר - אין בהם ממש ויש מחמירין בזה ונכון לחוש לדבריהם ועיין כנסת הגדולה סימן ר"י הגהת הטור אות ו':

בן איש חי, שנה שנייה, פרשת ראה, אות יד · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

הנודר או נשבע בחלום אינו כלום דאין כאן לא פה ולא לב ויש אומרים דצריך התרה ואדרבא כיון דמן השמים הדירוהו לא סגי בהתרה בשלשה אלא בעי התרה בעשרה בני אדם דידעי למקרי וצריך לחוש לדבריהם להתיר בעשרה דידעי למקרי ורק אם לא נמצא לו עשרה אלו בנקל לא מטרחינן ליה ויתירו לו בשלשה כשאר נדר וצריך שיתירו לו בחרטה כאלו נדר בהקיץ ואפילו אם ראה שנדר או נשבע בחלום וראה נמי בחלום שהתירו לו גם זה צריך שיתירו לו בהקיץ וכן אשה שנדרה בחלום צריכה התרה בעשרה כמו האיש ואין הבעל יכול להפר לה אפילו שהוא נדר מדברים דמהני בה הפרה אלא צריכה התרה בעשרה ואפילו אם אדם אחר ראה בחלם על איש או על האשה שנדרו או נשבעו בחלום צריכין התרה בעשרה כאלו הם ראו בחלום על עצמן וכמו שכתב בתשב"ץ חלק ב' סימן קס"ח וכן הביא בספר ידות נדרים מהשאלתות יעוין שם:

בן איש חי, שנה שנייה, פרשת ראה, אות טו · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

הנודר או נשבע וחוזר מעצמו תוך כדי דיבור דהיינו שיעור שיאמר שלום עליך רבי אם פירש חזרתו בפיו אפילו שאמר בלחש שלא השמיע אלא לאזניו בלבד הרי זה נדרו ושבועתו בטלין ואין צריך להם התרה אבל אם חשב בלבבו החזרה לא מהני אע"פ שחשב תוך כדי דיבור דדברים שבלב אינם דברים לבטל מה שמוציא בפיו מאחר כי כאשר הוציא הנדר או השבועה בפיו היו פיו ולבו שוין:

בן איש חי, שנה שנייה, פרשת ראה, אות טז · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

הרוצה לנהוג להתענות בערב ראש חודש או בימי השובבים או בימים נוראים יאמר בפיו בפירוש קודם מנהגו שאינו מקבל עליו זה בנדר ולא בתורת מנהג לעולם אלא רק בעת שירצה להתענות יקבל התענית קודם מבעוד יום ואם לא ירצה להתענות אפילו שאין לו סיבה מונעת והכרחית רשאי הוא שלא יתענה ולא יקבל עליו התענית מבעוד יום ככה יאמר בפירוש קודם שיתחיל לנהוג ואם הוא נהג בסתם ולא התנה בכך בפירוש ואחרי זה רוצה לעזוב מנהגו מחמת חלישות גופו או סיבה אחרת יעשה התרה ויפתח בחרטה שמתחרט על המנהג שנהג בסתם ולא פירש שיהיה בלי נדר אבל לא יהיה מתחרט על קבלת תעניות שקבל והתענה קודם דנמצא תוהה על הראשונות אלא רק מתחרט על קבלת המנהג בלשון סתם שלא התנה בפירוש שיהא בלי נדר וכאשר תמצא כתוב בנוסח התרת נדרים באומרם אין אנחנו תוהים וכו' אלא אנחנו מתחרטים על קבלת העניינים בלשון נדר וכו' ולא אמרנו הנה אנחנו עושים זה בלי נדר וכו': ואותם הנוהגים איסור בדברים המותרים מחמת שסוברים שהם אסורים ועתה נתברר שהם מותרים הרי זה נדר בטעות ואינו כלום ואפילו אם היו סוברים שהוא איסור גדול ואח"כ נתברר להם שהוא חומרא בעלמא לא חשיב נדר:

בן איש חי, שנה שנייה, פרשת ראה, אות יז · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

שבועה חלה מן התורה אפילו על דבר שאין בו ממשות כגון שינה ודיבור ושמיעה וריח וכיוצא אבל נדרים אינם חלים מן התורה אלא על דבר שיש בו ממש אך מדרבנן גם הנדרים חלים על דבר שאין בו ממש. לפיכך האוסר עליו לשמוע תפילת שמעון הרי זה אסור מדרבנן עד שיעשה התרה ואם אמר קונם פי מדבר עמך קונם ידי עושות עמך קונם רגלי להלוך ועיני לישן וכיוצא בזה הוי נדר מן התורה שהרי הזכיר האיברים שיש בהם ממש:

בן איש חי, שנה שנייה, פרשת ראה, אות יח · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

הנדרים חלים גם על דבר מצוה אבל השבועה אינה חלה על דבר מצוה מפני שהשבועה היא על גוף האדם ולא על החפץ וכבר גוף האדם מושבע ועומד מהר סיני לקיים המצוה לפיכך הנשבע לבטל דבר המפורש בתורה כגון ציצית ותפילין ומצה וכיוצא בזה הרי זה לוקה על שבועתו מפני שהיא שבועת שוא ומקיים המצוה ההיא. במה דברים אמורים בנשבע על מצוה בלחודה, כגון שנשבע שלא יאכל מצה בליל פסח אבל אם כולל גם דברים המותרים כגון שנשבע שלא יאכל מצה סתם מגו דחלה על שאר ימות השנה חלה נמי על המצה דליל פסח:

בן איש חי, שנה שנייה, פרשת ראה, אות יט · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

הנשבע על דבר מצווה שהוא מדרבנן, כגון שלא להדליק נר חנוכה, או שלא לקרות המגילה - חלה השבועה. וכן אם נשבע לקיים מצווה שהיא מדרבנן, ומבטלה - חייב משום שבועה. והוא הדין לדבר שהוא מדרש חכמים שאינו מפורש בתורה; והיינו טעמה משום דשבועה זו שנשבע עתה, החיוב שלה מפורש בתורה, ולקח היא אלימה וחזקה, שיכולה לחול על דבר שהוא קלוש וקל מנה. במה דברים אמורים? בנשבע על מדרבנן בשב ואל תעשה, או שנשבע לעשות ולקיים מצווה מדרבנן, דאלומי אלמא למצווה, אבל אם נשבע לעבור על מצוות לא תעשה דרבנן – לא חלה זו השבועה, מפני שהוא עובר על לא תעשה דרבנן בידיים בקום ועשה, וכבר הוא מושבע ועומד מהר סיני בלאו ד"לא תסור" (דברים יז,יא); מכל מקום, טוב שישאל על שבעותו.

בן איש חי, שנה שנייה, פרשת ראה, אות כ · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

אם נשבע לעבור על לא תעשה דרבנן בכולל דברים המותרים עם האסורים - יש אומרים דהשבועה חלה, ומכל מקום כופין אותו להתיר שבועתו ולא יעבור:

בן איש חי, שנה שנייה, פרשת ראה, אות כא · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

אין שבועה חלה על שבועה כיצד אמר שבועה שלא אוכל ככר זה וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ככר זה אין השניה חלה כלל שהרי הוא כבר מושבע עליו והרי הוא עליו כשאר איסורי תורה ודוקא בשבועה דלהבא, הוא דאין חלה השניה דהוי כנשבע לקיים המצוה אבל בשבועה שלעבר כגון שאמר שבועה שלא אכלתי היום וחזר ואמר שבועה שלא אכלתי היום יש כאן עונש שני שבועות לשקר דתיכף כשנשבע שבועה ראשונה יצאה מפיו לשקר והלכה לה והשניה היא שבועה חדשה בפני עצמה: והא דאמרינן אין שבועה חלה על שבועה דלהבא אם התירו על הראשונה חלה השניה דהחכם עוקר בהתרה את השבועה הראשונה וכאלו לא היה שבועה ראשונה לפיכך אם נשבע על דבר אחד שני פעמים או יותר מתירין לו תחילה הראשונה ואח"כ תחול השניה מאליה ולכן מתירין לו עוד פעם שנית וכן על זו הדרך דמתירין לו כל כך פעמים כפי מספר השבועות שנשבע על כן זה שבא לשאול על שבועתו אם יודע כמה פעמים נשבע על אותו דבר יגיד להמתירים כדי שיתירו לו כנגד השבועות שנשבע ובסה"ק מקבציאל אמרתי לכן תיקנו בלשון התרה שלוש פעמים מותרים לך ושלוש פעמים מחולים לך ושלוש פעמים שרוין לך אע"ג דבחדא סגי והיינו כי שמא יצא מפיו שנים ושלש פעמים שבועות על אותו דבר ולאו אדעתיה דמהני ליה הכפל דמותרים ומחולים ושרויין כאלו עשו לו שלשה התרות בזה אחר זה:

בן איש חי, שנה שנייה, פרשת ראה, אות כב · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

נדר חל על נדר כיצד אמר ככר זה אסור עלי וחזר ואמר ככר זה אסור עלי שניהם חלין ואם אכלו חייב שנים והטעם משום דנדרים חל האיסור על החפץ ולכן חל עליו אפילו מאה פעמים:

בן איש חי, שנה שנייה, פרשת ראה, אות כג · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

קבלו חז"ל מי שנדר ונתחרט יש לו תקנה ע"י התרה שיתירו לו נדרו והוא הדין לשבועה דמהני התרה אפילו נשבע בהזכרת השם אך אין מתירין לשבועה אלא מדוחק או לצורך מצוה מפני שהגאונים היו מחמירים הרבה בזמנם בשבועות ועיין ברכי יוסף סימנים ר"ל ורל"ד, ואין מתירים בזמן הזה פחות משלשה בני אדם ואפילו שהם הדיוטות שאינם מומחים סגי, אבל מכל מקום לא יהיו עמי הארץ אלא לפחות יהיו במדרגה זו דגמיר להו וסברי דהיינו שאם מלמדים אותם הלכות הם מבינים אע"פ שהם אינם יכולים להבין מעצמן. ואם לא התירו לו שלשה אפילו התירו לו שנים חכמים גדולים אין התרתן כלום:

בן איש חי, שנה שנייה, פרשת ראה, אות כד · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

אע"ג דמצד הדין אם יאמרו פעם אחת מותר לך סגי נוהגין לומר שלוש פעמים מותר לך לחזק הענין והאידנא נהגו לומר שלוש פעמים מותר לך ושלוש פעמים מחול לך ושלוש פעמים שרוי לך ויכולים להתיר בכל לשון שיהיה משמעותו בלשון התרה הנזכרת וגם יכולים להתיר שנים או שלשה נדרים ביחד לומר לו מותרים לך וכן מתירים לשנים או לשלשה אנשים ביחד לומר להם מותרים לכם:

בן איש חי, שנה שנייה, פרשת ראה, אות כה · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

מתירים אפילו קרובים ואע"ג דכל דבר שצריך בית דין אין דנין קרובים הכא שרי דלא דין הוא אבל נשים וקטנים אין ראויים להתיר נדרים ומי שהוא בן י"ג שנה אם לא נתברר לנו שהביא שתי שערות לא סמכינן אחזקה דרבא וצריך בדיקה לידע אם הביא שתי שערות דאז כשר להתיר ועל כן נזהרים שלא ליקח מתירים אלא רק אנשים שנתמלא זקנם ועין פתחי תשובה בשם רמ"א ז"ל:

בן איש חי, שנה שנייה, פרשת ראה, אות כו · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

מתירים אפילו בלילה ואפילו בשבת ואפילו שהיה יכול להתיר מאתמול ואע"ג דאין דנין בשבת ואין דנים בלילה האי לאו דין הוא מיהו כשמתירים בשבת לא יתירו אלא דבר שהוא צורך שבת כגון שנדר שלא יאכל ורוצה לאכול עתה וכיוצא בזה ורק נדרי צבור נהגו להתיר בשבת אע"פ שאינה לצורך שבת מפני שבשבת כולם נקבצים ובאים ואם לא יתירו ביום זה אין יכולים להתיר בחול דלא אתו ואם מתירים ע"י חרטה דאין צריך ישוב הדעת טפי יכולים להתיר מעומד אבל נדר שצריך למצוא לו פתח משום דאינו מתחרט בו אין מתרים אלא מיושב:

בן איש חי, שנה שנייה, פרשת ראה, אות כז · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

צריך הנודר או הנשבע לבא בעצמו לפני המתירים ולא מהני ע"י שליח וכן נמי אם כתב בכתב ידו שמתחרט לא מהני ואם המתירים אין מבינים לשונו כיון שהוא עצמו עומד לפני המתירים יכולים לשמוע דברו מן המתורגמן גם צריך שיגיד הדבר שהוא שואל עליו התרה להמתירים מיהו אם גילה רק לאחד מהם סגי:

בן איש חי, שנה שנייה, פרשת ראה, אות כח · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

הנדר והשבועה ניתרים ע"י שני דברים האחד אם מתחרט בעיקר הנדר והשבועה שהיה רוצה שלא נדר ולא נשבע מעיקרא, שאומר בפיו הלואי שלא נדרתי ולא נשבעתי ואם באמת הוא מתחרט חרטה גמורה הרי זה מתירים לו בחרטה זו אבל אם הוא אינו מתחרט על עיקר הנדר ועתה יש לו רצון בשבועה או בנדר שעשה ורק מתחרט על זמן הבא מעתה ומעכשיו דאין לו רצון בנדר מכאן ולהבא אין מועיל לו התרה כלל והרי הוא באיסור נדר כל ימיו ואע"פ שאומר בפיו שהוא מתחרט מעיקרא לא יועיל כלום: ואופן השני הוא - אם נתחדש לו עתה סיבה שמחמתה רוצה לבטל הנדר כגון שנדר להתענות ועתה רואה עצמו חלוש מאד דחולשתו נגדית לקיום הנדר או שעתה מפצירים בו בני אדם שיתיר את הנדר ולא ינהוג בו מכאן ולהבא והוא אינו יכול להשיב פניהם ומוכרח לעשות רצונם אע"ג דחרטה זו אינה כלום ואין יכולים להתיר על ידה מאחר דאינו מתחרט גם על העבר מעיקר הנדר מכל מקום תועיל חרטה זו לעשות ממנה פתח וכך אומרים לו המתירים אלו היית יודע בעת שנדרת שלא תהיה בריא אח"כ ויהיה לך סיבה מונעת שהיא נגדיית לנדר או אלו היית יודע שיפצירו בך בני אדם להתיר הנדר ולא תוכל להשיב פניהם כלום היית נודר והוא משיב אלו הייתי יודע כך לא הייתי נודר הרי זה מתירין לו מפני שבזה נמצא היה נדרו בטעות ונעקר ממילא מעיקרא ואין זה חשיב נולד דקימא לן אין פותחין בנולד יען כי זה הוא דבר שכיח ולהכי מהני פתח זה שהוא פתח מתוך חרטה ורק צריכין ליזהר שלא לעשות פתח בדבר דלא שכיח: והנה בעתה בזמן הזה נהגו לעשות לכל נדרים ושבועות פתח מתוך חרטה יען אין סומכים על החרטה אפילו אם אומר שמתחרט מעיקר הנדר דחוששים אולי לא כן הוא באמת וגם בפתח לחודיה לא נהגו מפני שיש חלוקי דינים הרבה במציאות הפתח שיש כמה דברים שאין פותחין בהם ולכן נוהגים לעשות פתח מתוך חרטה דתחילה שואלין אותו אם מתחרט מעיקרא וכשאומר שמתחרט מעיקרא אז אומרים לו אלו היית יודע בשעה שנדרת שתתחרט לבסוף כלום היית נודר והוא משיב לא ובזה נמצא דנעקר הנדר מעיקרא שנעשה בטעות שהרי אפילו אם תמצי לאמר שאינו מתחרט אלא מעכשיו מכל מקום נעקר הנדר ממילא שהרי אנחנו מתירין לו עכשיו ע"י פתח ולכן אין חשש גם אם הוא מתחרט מחמת נולד דלא שכיח יען כיון דהוא מתחרט מחמת הנולד ואומר דאלו ידע בזה לא היה נודר די בכך ועיין חכמת אדם כלל ק' סעיף ה' יעוין שם:

בן איש חי, שנה שנייה, פרשת ראה, אות כט · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

החרם והנידוי אע"ג דצריכין התרה אין צריכין לא פתח ולא חרטה קודם התרה ולכן אם קבל עליו איזה דבר לעשות או שלא לעשות שקבלו בחרם ונדוי מתירין לו מיהו המנדה עצמו בעולם הבא אם יעשה כך כתב מרן ז"ל בסימן רכ"ח יש מי שאומר שיש לו התרה ויש מי שאומר שאין לו התרה וכתב מור"ם ז"ל דבמקום מצוה מתירין יעוין שם וידוע מה שהעלו הפוסקים דדעת מרן ז"ל לפסוק כסברה האחרונה וכתב הגאון חיד"א ז"ל ב"חיים שאל" חלק א' סימן ע"א אות ג' דדעת האחרונים להחמיר בנדוי עולם הבא, כאשר עלה בקב"ץ הרב כנסת הגדולה סימן רפ"ח והמקילים להתיר היינו במקום מצוה כמו שכתב מור"ם וכו' ובנדון דידן אין לחוש מצד נידוי עולם הבא דכתבו התוספות וסיעתם ופסקו מרן סימן של"ד דאם התנאי בדבר שיוכל לקיימו וקימו - לא חל הנידוי וכן כתב הרדב"ז וכו' יעוין שם ובסה"ק רב פעלים בתשובה הארכתי בענין זה ובמה שיש לחלק בין נידוי לחרם ודברים המסתעפים בזה וצדדי ההיתר בזה לאדם שאמר כך יעוין שם ואי אפשר לפרש כאן מפני האריכות:

בן איש חי, שנה שנייה, פרשת ראה, אות ל · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

נדר על דעת חבירו בשביל שום טובה שעשה לו בעבור שבועה זו אע"פ שחבירו קבל טובה מהנשבע יותר אין מתירין לו אלא מדעת חבירו ואם מת יש מסתפקין אם יורשיו הם במקומו לתת רשות להתיר ואם עברו והתירו לו שלא מדעת חבירו יש אומרים דמהני ההתרה בדיעבד ויש אומרים דלא מהני:

בן איש חי, שנה שנייה, פרשת ראה, אות לא · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

אין מתירין שום נדר ושבועה עד שיחול לפיכך הנודר או נשבע בניסן שלא יאכל בשר שלושים יום מן ראש חודש אייר אין מתירין לו אלא עד שיגיע ראש חודש אייר, וכן אם נשבע או נדר שיתענה בשני וחמישי ושני - אין מתירין לו אלא עד שיגיע יום שני הראשון. במה דברים אמורים? בנשבע או נדר בפירוש, דיש כאן נדר או שבועה מן התורה אבל על מנהג בלבד שלא נדר בפירוש דאין כאן חיוב אלא מדרבנן מתירין קודם שיחול וכמו שכתב בית יאודה חלק ב סימן צ"ז:

בן איש חי, שנה שנייה, פרשת ראה, אות לב · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

תקיעת כף דינה כשבועה ויש מחמירין בה יותר ולכן צריך התרה, והני מלי כשהוא עושה אותה בדרך קבלת שבועה, אבל סוחרים שתוקעין כפם זה לזה לקיים המקח אין לזה דין שבועה והנשבע בשמים וכן בנביא מהנביאים אע"פ שאין לזה די שבועה גמורה מכל מקום צריך לו התרה והנשבע בחיי נפשו אע"ג דליכא בזה איסור שבועה צריך ליזהר שלא ישבע בחיי נפשו והאומר אם יעשה כן אינו יהודי אין זה לשון שבועה אך יש בזה איסור גדול שהוא דבר חציפות נגד האמונה והאומרים בעת שמדברים "דברים אלו אמת כמו שהקב"ה אמת" הרי זה עון פלילי וצריך ליזהר בזה מאד;

בן איש חי, שנה שנייה, פרשת ראה, אות לג · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

מי שנשבע שלא ידבר עם חבירו יכול לכתוב לו כתב וכן יכול לדבר עם אחר והוא שומע אבל אם נתכוון להשמיעו אע"פ שיש אחד ביניהם לא אריך למעבד הכי:

בן איש חי, שנה שנייה, פרשת ראה, אות לד · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

אשה נדרה שבכל ימי עבור שלה תדליק בידה נר בבית הכנסת בכל שבת ואחר שהתחילה בדבר זה שלש וארבע שבתות טריחא לה מילתא לילך כל ערב שבת לבית הכנסת להדליק ורוצה להדליק ארבע נרות בשבת אחד בעבור כל ארבע שבתות גם עוד רוצה לילך לזייאר"ה בספינה, ותהיה בשבת בספינה כיצד תעשה העליתי בס"ד בסה"ק רב פעלים דאינה רשאה להדליק נרות ארבע שבתות בשבת אחד ובאותה שבת שהיא בספינה תעשה שליח במקומה להדליק בעבורה:

בן איש חי, שנה שנייה, פרשת ראה, אות לה · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

קטן בן י"ב שנה ויום אחד וקטנה בת י"א שנה ויום אחד אם יודעין לשם מי נדרו ונשבעו נדרם ושבועתם קיימין וכנזכר בשולחן ערוך מיהו לענין שאלה אם יכולים להתיר להם או לאו העלתי בסה"ק רב פעלים דספק זה נסתפקו בו האחרונים ולא נפשט ואזלינן ביה לחומרא ועיין משנה למלך בפרק ב' מהלכות גזרות וחקרי לב יורה דעה חלק ב' סימן ס' ושעות דרבנן דף נ' וזכור לאברהם אביגדור אבן העזר סימן ד' דף ל' יעוין שם:

בן איש חי, שנה שנייה, פרשת ראה, אות לו · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

המקבל תענית מעמוד השחר טוב שיתנה קודם שישן בפירוש שישתה מים וקהוו"י (קפה) באשמורת קודם עמוד השחר אחר השינה ואע"ג דיש אומרים דמים מותר אפילו בסתם דאינו מפרש מיהו על אכילה לא מהני תנאי שיאכל אחר שישן שינת קבע שלו ואם שכח לקבל תענית בשעת מנחה ונזכר בין השמשות קודם שהתפלל ערבית העליתי בסה"ק רב פעלים שיקבל תענית בין השמשות ואומר ענינו ועיין משבצות זהב סימן תקס"ב בריש הסימן:

בן איש חי, שנה שנייה, פרשת ראה, אות לז · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

האב מפר נדרי בתו כל זמן שהיא קטנה או נערה אפילו נדרה על דעת רבים אבל אם נשאת קודם זמן זה אינו יכול להפר והוא הדין אם בגרה דאינו יכול להפר ונקראת קטנה עד י"ב ויום אחד ובת י"ב שנה ויום אחד נקראת נערה עד ששה חדשים ואחר י"ב שנה וששה חדשים נקראת בוגרת והבעל מפר נדרי אשתו לבדו משתכנס לחופה עד שתתגרש ויגיע הגט לידה ולאו דוקא נדרים אלא הוא הדין שבועות נמי מפירין האב והבעל כדין נדרים וכמפורש בדברי הרמב"ם ובדברי מרן ז"ל ומה שכתב הכנסת הגדולה בהגהת הטור אות ה' כבר עמד על דבריו הגאון חיד"א ז"ל בברכי יוסף סימן רל"ד:

בן איש חי, שנה שנייה, פרשת ראה, אות לח · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

אין האב והבעל יכולין להפר אלא רק ביום שומעם ואם שמעו בלילה יכולין להפר כל הלילה וכל יום המחרת ואם שמעו סמוך לחשיכה אין מפירין אלא עד שתחשך ואם שתקו ולא הפירו אע"פ שבלבם להפר ורק שתקו כדי לצערה - כל שעבר יום שומעם אין יכולים להפר עוד. מיהו אם לא הפר מחמת חסרון ידיעה שאינו ידע שיש לו כח להפר הרי זה יכול להפר ביום ששמע הדין הזה אפילו אחר הנדר והשבועה בכמה ימים ויהיה יום ידיעתו דין זה כיום שמעו שיש לו זמן להפר עד סוף היום:

בן איש חי, שנה שנייה, פרשת ראה, אות לט · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן

כיצד ההפרה יאמר לה מופר ליכי שלוש פעמים כדי לחזק הדבר מיהו בפעם אחת נמי הוי הפרה וכן בהקמה בפעם אחת נמי שאמר לה קיים ליכי הוי הקמה ואינו יכול להפר אחר הקמתו ואם אמר לה בטל ליכי או אמר לה אין נדר זה כלום חשיב לשון הפרה והוא הדין אם אמר לה ההפרה בשאר לשונות אשר משמעותם הפרה דמהני והוא הדין בענין ההקמה אבל אם אמר לה אי אפשי שתדורי, או אמר לה אין כאן נדר - אין זה לשון הפרה ולא מהני, מיהו אם בלבו חשב לשון הפרה ולא הוציא בשפתיו אלא רק אמר לה טולי ואכלי כיון דחשב לשון ההפרה בלבו ואמר כן בפיו מהני והנה יש דברים שיוכל להפר ויש שלא יוכל להפר, על כן הבעל על כל פנים יפר ביום שמעו ואח"כ ישאל להמורה ויגיד לו ההלכה ותבוא עליו ברכה:

בן איש חי, שנה שנייה, פרשת ראה, אות מ · בספריא (נפתח בחלון חדש) · בעמוד הסימן