אחר תפילת המנחה ביום הראשון של ראש השנה, נוהגים ללכת על יד שפת הים או הנהר, או באר מים חיים, או בור, לומר "סדר תשליך". ומנהג זה נזכר עם טעמו בספר מנהגי מהר"י מולין "שמנהג ללכת בראש השנה אצל ים או נהר להשליך במצולות ים כל חטאתינו, והטעם לזה, על פי מה שאמרו במדרש "שכאשר הלך אברהם אבינו עם יצחק אל הר המוריה להעלותו לעולה כאשר נצטווה מפי הקדוש ברוך הוא, קדמו השטן בדרך, והתחיל להסית את אברהם ולמונעו ממצות השם יתברך, וכאשר ראה שאינו מצליח לשכנע את אברהם להמנע מהקרבת בנו יצחק לעולה, הלך השטן ונעשה לפניהם כנהר גדול כדי שלא יוכלו לעבור, ואברהם ויצחק לא התייחסו לזה ונכנסו למים עד שהגיעו לצוארם, ואז נשא אברהם אבינו את עיניו למרום ואמר, "ריבונו של עולם, אתה נגלית אלי ואמרת: קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה, ולא הרהרתי אחר דבריך, ולא עכבתי מאמריך, ועתה אם אנו טובעים בנהר, מי ייחד את שמך הגדול? הושיעיני אלקים כי באו מים עד נפש! מיד גער הקדוש ברוך הוא בשטן והלך לו." ומבואר בזוהר הקדוש שעקידת יצחק הייתה בראש השנה, ולכן קוראים בתורה בראש השנה בפרשת עקידת יצחק, ולכן מטעם זה גם כן נוהגים ללכת לנהר לומר תשליך, להזכיר זכות אברהם ויצחק.
ועוד טעם למנהג התשליך הובא בסידור אהלי יעקב, שמכיוון שמבואר בגמרא במסכת הוריות (יב.) שכאשר מושחים מלך למלכות, מושחים אותו על יד המעין כדי שתמשך מלכותו. וכן אמר רב משרשיא לבניו, כשאתם גורסים בתלמוד, גירסו על שפת הים או על שפת הנהר, לסימן טוב, שכשם שהמים הללו נמשכים והולכים, כך תימשך גירסתכם ולא תשכחוה. ומכיוון שאנו עושים בראש השנה הרבה דברים לסימן טוב, לכן נוהגים גם ללכת לשפת הנהר לסימן טוב, שימשכו לנו חסדי השם יתברך ורחמיו לכתוב אותנו לחיים טובים ולשלום ולמחול כל חטאתינו. כמאמר הכתוב "הנני נוטה אליך כנהר שלום".
