חולה שאין בו סכנה, דהיינו, אדם שמחמת חוליו נפל למשכב, או שיש לו מחושים שגורמים לו לצער ולחולי כל הגוף, מותר לו בשבת לבלוע תרופות על מנת לרפא את מחלתו כדי להקל עליו את חוליו או את כאביו. שלא גזרו חכמינו ז"ל לאסור עשיית מיני רפואה בשבת, אלא רק באדם שיש לו מחושים אך הוא מתהלך כבריא, אולם בחולה שנפל למשכב או שחלה כל גופו מחמת הכאבים, לא גזרו לאסור. (סימן שכ"ח סעיף ל"ז ברמ"א ובמשנה ברורה סעיף קטן קכ"א ובכף החיים אות רכ"ב).
דוגמה לדבר אדם שיש לו חום, ומחמת כך נצרך לשכב במיטה, וכן אדם שיש לו כאבי ראש עזים, ומחמת כאבו נחלש וחחה כל גופו, מותר לו לבלוע תרופות-גלולות, סירופ וטיפות.
סיכת שמנים וסממני רפואה
כמו כן, חולים אלו מותר להם לסוך את ראשם או את שאר איבריהם בשמנים ושאר מיני סממנים העשויים לרפואה (כגון שמן סיני), ואף שניכר הדבר שסיכת הגוף היא לרפואה, מכל מקום בחולים אלו שהם בכלל 'חולה שאין בו סכנה', לא אסרו חכמים את הרפואה בשבת. (סימן שכ"ז סעיפ א' ובמשנה ברורה סימן קטן א',ג'.
ב"שולחן ערוך הרב" מובא שחולה שאין בו סכנה מותר לו לסוך בשינוי.)
אולם אדם שאינו בכלל חולה שאין בו סכנה, שהוא מתהלך כבריא אלא שיש לו מחושים, אסור לו בשבת לבלוע תרופות-גלולות, סירופ וטיפות, שחכמינו גזרו ואסרו בשבת לעשות מיני רפואה לאדם זה. (סימן שכ"ח סעיפ א').
בברכת בריאות איתנה ושבת שלום הרב יחד חדאד
