שמיני עצרת – שמחת תורה

לֵיל שְׁמִינִי אוֹמֵר בַּתְּפִלָּה: וַתִּתֶּן לָנוּ אֶת יוֹם שְׁמִינִי חַג הָעֲצֶרֶת הַזֶּה. הַגָּה: וְאָנוּ נוֹהֲגִין שֶׁאֵין אוֹמְרִים חַג בַּשְּׁמִינִי, דְּלֹא מָצִינוּ בְּשׁוּם מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא חַג, אֶלָּא אוֹמְרִים יוֹם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת (מִנְהָגִים). וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, אוֹכְלִים בַּסֻכָּה בַּלַּיְלָה וּבַיּוֹם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סְפֵק שְׁבִיעִי, וְאֵין מְבָרְכִין עַל יְשִׁיבָתָהּ, וּמְקַדְּשִׁין וְאוֹמְרִים זְמַן.

שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרס״ח, סעיף א׳ במקור בספריא (נפתח בחלון חדש)

שַׁחֲרִית מוֹצִיאִין שְׁלֹשָׁה סְפָרִים, וְקוֹרִין בְּאֶחָד מִוְּזֹאת הַבְּרָכָה עַד סוֹף הַתּוֹרָה; וּבַשֵּׁנִי, בְּרֵאשִׁית עַד אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת; וּבַשְּׁלִישִׁי, בְּיוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת, וּמַפְטִיר: וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה. וּבְמָקוֹם שֶׁעוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים אֵין מוֹצִיאִין בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶלָּא שְׁנֵי סְפָרִים, וְקוֹרִין בְּאֶחָד חֲמִשָּׁה בְּפָרָשַׁת רְאֵה מִכָּל הַבְּכוֹר, וְאִם הוּא שַׁבָּת קוֹרִין ז' וּמַתְחִילִין: עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר, וְהַמַּפְטִיר קוֹרֵא בַּשֵּׁנִי: בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת, וּמַפְטִיר בִּמְלָכִים: וִיהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה, וּמַחְזִיר הַסְפָרִים וְאוֹמֵר קַדִּישׁ, וּמַכְרִיז: מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם.

שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרס״ח, סעיף ב׳ במקור בספריא (נפתח בחלון חדש)

בְּמָקוֹם שֶׁעוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים, לֵיל תְּשִׁיעִי מְקַדְּשִׁים וְאוֹמְרִים זְמַן וּלְמָחָר מוֹצִיאִין ג' סְפָרִים וְקוֹרִין בְּאֶחָד: וְזֹאת הַבְּרָכָה עַד סוֹף הַתּוֹרָה, וּבַשֵּׁנִי: בְּרֵאשִׁית עַד אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת, וּבַשְּׁלִישִׁי קוֹרֵא הַמַּפְטִיר כְּמוֹ אֶתְמוֹל וּמַפְטִיר: וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה. הַגָּה: וְקוֹרִין יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שִׂמְחַת תּוֹרָה, לְפִי שֶׁשְּׂמֵחִין וְעוֹשִׂין בּוֹ סְעֻדַּת מִשְׁתֶּה לְגָמְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה; וְנוֹהֲגִין שֶׁהַמְסַיֵּם הַתּוֹרָה וְהַמַּתְחִיל בְּרֵאשִׁית נוֹדְרִים נְדָבוֹת וְקוֹרְאִים לַאֲחֵרִים לַעֲשׂוֹת מִשְׁתֶּה (טוּר). וְעוֹד נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לְהוֹצִיא בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה עַרְבִית וְשַׁחֲרִית כָּל סִפְרֵי תּוֹרָה שֶׁבַּהֵיכָל וְאוֹמְרִים זְמִירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, וְכָל מָקוֹם לְפִי מִנְהָגוֹ. וְעוֹד נָהֲגוּ לְהַקִּיף עִם סִפְרֵי הַתּוֹרָה הַבִּימָה שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת, כְּמוֹ שֶׁמַּקִּיפִים עִם הַלּוּלָב, וְהַכֹּל מִשּׁוּם שִׂמְחָה. וְנָהֲגוּ עוֹד לְהַרְבּוֹת הַקְּרוּאִים לַסֵּפֶר תּוֹרָה, וְקוֹרִים פָּרָשָׁה אַחַת הַרְבֵּה פְּעָמִים וְאֵין אִסּוּר בַּדָּבָר (מִנְהָגִים וריב"ש סִימָן פ"ד). עוֹד נָהֲגוּ לִקְרוֹת כָּל הַנְּעָרִים לַסֵּפֶר תּוֹרָה, וְקוֹרִים לָהֶם פָּרָשַׁת הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל וְגו'; וּבַלַּיְלָה קוֹרִים בַּסֵּפֶר תּוֹרָה הַנְּדָרִים שֶׁבַּתּוֹרָה, וְכָל מָקוֹם לְפִי מִנְהָגוֹ. עוֹד נָהֲגוּ לְסַיֵּם הַתּוֹרָה אַף עַל קָטָן הָעוֹלֶה, אַף עַל גַּב דְּיֵשׁ אוֹמְרִים דְּדַוְקָא תַּלְמִיד חָכָם צָרִיךְ לְסַיֵּם (מָרְדְּכַי הַגָּהוֹת קְטַנּוֹת), בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁהַחַזָּן קוֹרֵא אֵין לָחוּשׁ (דִּבְרֵי עַצְמוֹ). בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לָהֶם רַק שְׁנֵי סִפְרֵי תּוֹרָה, קוֹרִין בָּרִאשׁוֹנָה: וְזֹאת הַבְּרָכָה, וּבַשְּׁנִיָּה: בְּרֵאשִׁית, וְחוֹזְרִים וְלוֹקְחִים הָרִאשׁוֹנָה לְעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם; וְכֵן עוֹשִׂין כָּל מָקוֹם דְּבָעֵינָן ג' סִפְרֵי תּוֹרָה וְאֵין לָהֶם רַק שְׁתַּיִם (מָצָא כָּתוּב).

שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרס״ט, סעיף א׳ במקור בספריא (נפתח בחלון חדש)

אתרוג של לולב בשביעי אסור לאכלו, ולבני ארץ ישראל מותר ביום שמיני עצרת, אבל לבני חו"ל אסור בשמיני עצרת ומותר בשמחת תורה שהוא יום טוב שני, ואם חל שמיני עצרת בשבת יש אוסרין האתרוג לבני חו"ל גם בתשיעי שהוא אחר השבת:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת וזאת הברכה, אות י במקור בספריא (נפתח בחלון חדש)

סוכה ונויה אסורים לבני חו"ל ליהנות מהם גם בתשיעי שהוא יום ש"ת, והוא הדין דאסור לטלטלם, ויזהר כל ימי המועד לבלתי יקח מן הסוכה אפילו קיסם לחצוץ בו שיניו בין מהסכך בין מהדפנות וגם אחר המועד כשמוריד סוכתו לא יפסע על עצי הסוכה דתשמשי קדושה הם, אך מותר לשרפם בתנור, ונהגו להצניעם להגעלה לצורך הפסח:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת וזאת הברכה, אות יא במקור בספריא (נפתח בחלון חדש)

ליל ש"ע אומר בתפלה את יום חג שמיני עצרת הזה, ואם טעה ואמר את חג הסוכות הזה חוזר, ואם נזכר שהוא יום ש"ע ורק טעה בלשונו ואמר חג הסוכות אינו חוזר:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת וזאת הברכה, אות יב במקור בספריא (נפתח בחלון חדש)

אין מברכים בחו"ל בש"ע על הסוכה, אבל חייבים לישב בה ולישן בה כשאר ימי החג ואין לזלזל בזה כלל, ורק תהיה הישיבה בלא ברכה, ומברכין שהחיינו בליל ש"ע ובליל ש"ת בקדוש הלילה, וצריך לילה ודאי בקדוש בש"ע בשביל ברכת לישב בסוכה דיאן מברכין, ובשמחת תורה בשביל ישיבת סוכה דאין יושבין בה ואוכלין בחוץ:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת וזאת הברכה, אות יג במקור בספריא (נפתח בחלון חדש)

אסור להזכיר היחיד גשם בתפלת מוסף ביום ש"ע קודם שיכריז ש"ץ, ולכן המתפלל יחיד בביתו ימתין עד שידע בבירור שהכריז הש"ץ באיזה בית הכנסת שאותה העיר וכל אדם ששכח ואמר מוריד הטל ולא אמר מוריד הגשם אינו חוזר:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת וזאת הברכה, אות יד במקור בספריא (נפתח בחלון חדש)

שנים מקרא ואחד תרגום של פרשת וזאת הברכה יקראנה ביום הו"ר ולא ביום ש"ע מפני התרגום, ואם שכח ולא קראה ביום הו"ר יקראנה ביום ש"ע אחר מנחה:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת וזאת הברכה, אות טו במקור בספריא (נפתח בחלון חדש)

בליל תשיעי ויום תשיעי בחו"ל אסור לאכול ולישן בסוכה משום בל תוסיף, ואין תקנה לפרוס על הסכך סדין על כולו דהוה לה סכך פסול, משום דזה אינו ניכר כמו אויר וכנז' בס' בכורי יעקב, מיהו ביום תשיעי אחר שקידש ואכל חוץ לסוכה, מותר לו לאכול בצהרים או במנחה בתוך הסוכה שכבר ניכר דלא עבר על לא תוסיף מאחר שבלילה וגם ביום אכל חוץ לסוכה, ולא חישינן למראית עין דאורחים שנכנסין לביתו בשעת מנחה ורואין אוכל בסוכה ועיין בכורי יעקב:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת וזאת הברכה, אות טז במקור בספריא (נפתח בחלון חדש)

ההקפות עושין בחו"ל בש"ע ובש"ת ואין לחוש לחששה של הגאון חיד"א ז"ל, כי הזמן נשתנה עתה ונפתחו עיניהם של בני אדם ולא אתו לזלזולי, וכפי רבינו הרש"ש ז"ל צריך להניח ס"ת על התיבה ויאחזנו אדם ירא שמים כל משך הההקפות, ומנהגו של רבינו האר"י ז"ל להקיף בס"ת, גם מנהגו של רבינו האר"י ז"ל לעשות הקפות ליל אסרו חג אחר תפלת ערבית, וכן ראוי לעשות כל אדם:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת וזאת הברכה, אות יז במקור בספריא (נפתח בחלון חדש)

מה שמרבים בשמחה לכבוד התורה היא מצוה גדולה, ובכל דבר יכוין האדם לשם שמים ויזהר מלערב בתוך השמחה של תורה שחוק וקלות ראש ח"ו, ואיתא במדרש ודוד מכרכר בכל עוז לפני ה', מהו בכל עוז בכל כוחו, מהו מכרכר שהיה מכה ידיו זו על גב זו וטופח ואומר וכו', ופירש באור שבעת הימים שהיה מכוין להגביר הימין על השמאל, וחסד על גבורה ורחמים על הדין, והיה מכוין למתק עי"ז חמשה גבורות הרמוזים בחמש אצבעות הימין, וחמש פעמים חמש בהכאה הם כ"ה, סימן לדבר כה תברכו את בני ישראל ומכאן סמך למנהג ישראל בשמחת התורה:

בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת וזאת הברכה, אות יח במקור בספריא (נפתח בחלון חדש)