למה לא היית אתה? פרשת לך לך

רבי זושא מאניפולי אמר: "אם יאמרו לי בעולם האמת זושא, למה לא היית כמו משה רבנו? לא אתיירא כלל, וכי אפשר לדמות אותי למשה רבנו? ממה אני כן מתיירא – כשיאמרו לי זושא, למה לא היית זושא?" | תובנות לפרשת לך לך

 

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ." (בראשית יב', א')

 

"אני כל כך רוצה להשתפר, אז ממחר… ממחר אני פותח דף חדש…".

 

"אחרי החגים אני מתחיל דיאטה".

 

"מיד כשאני מסיים את הלימודים אני מתחיל…".

 

משפטים מוכרים, או שהם לקוחים מעולם אחר?

 

בינינו, כמה יעדים אנו מציבים לעצמנו ואיננו משיגים אותם כי אנחנו אומרים – עכשיו זה לא הזמן, אולי כשנצא לפנסיה…

 

הדברים נכונים ביחס להישגים גשמיים, ועל אחת כמה וכמה בהישגים רוחניים…

 

האדם מחליט להשתפר במידותיו, אולם ישנה מחשבה טורדנית אשר מונעת ממנו ליישם את החלטותיו ולהגשים את חזונו. "בתנאים הנוכחים" – מהרהר האדם בליבו – "במקום המגורים הזה, בחברה שאני מסתובב בה, אני לא יכול להתעלות! נקודה. אתחיל להיות יותר טוב כשאגור במקום אחר וכשאעזוב את הסביבה…".

 

זוהי צורת חשיבה לא נכונה. אנו צריכים ללמוד מהדיבור הראשון שדיבר אלוקים אל אברהם – "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" – לך "לך" – אל הייעוד שלך אשר למענו ירדת לעולם. איך תגיע אל הייעוד שלך? דווקא "מארצך וממולדתך ומבית אביך", מתוך התנאים שהנך חי בהם… דווקא מתוך "ארצך" – מתוך החלק הארצי שבך, מתוך הנקודות "השליליות" שבך, "וממולדתך ומבית אביך" – מתוך המשפחה שבה גדלת ומתוך ההורים שמהם נולדת – דווקא מתוכם אתה יכול להגיע לייעוד האמיתי שלך, מיותר לציין מי היו בני משפחתו של אברהם…

 

כשם שזה היה הדיבור הראשון של אלוקים לאברהם – כאמור – כך צריך לומר כל יהודי ויהודי לעצמו בראשית דרכו, אני הולך לקראת ייעודי – עכשיו, דווקא מתוך ארצי, מולדתי ומבית אבי… אני לא מחכה שהתנאים ישתנו…

 

נצטט את דבריו של האדמו"ר מסלונים, בספרו "נתיבות שלום" – "דווקא באותם התנאים שנמצא בהם עתה יכול הוא למלא ייעודו בעולמו, כי כל אדם ירד לעולם למען ייעוד מסוים שעליו לתקן עניין מיוחד. ולשם מילוי ייעודו ניתנו לו הפרק והמקום והאישה המתאימים, שדווקא בתנאים אלו יוכל למלא את ייעודו, ונמצא שאם לא יתקן בתנאים אלו הרי אינו ממלא את ייעודו".

 

מוסיף הנתיבות שלום ואומר, כעת נבין טוב יותר את דברי המשנה – "אל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תיפנה" (אבות פרק ב'). לאור האמור המשנה מאירה באור חדש, "אל תאמר לכשאפנה אשנה" – זה לא "חכמה" לשנות וללמוד כשאתה פנוי, "שמא לא תיפנה" – וייתכן שאתה יכול להגיע אל ייעודך דווקא כשאתה לא פנוי, שהרי דווקא המצבים של חוסר הפנאי הם אלו שבונים את אישיות האדם…

 

שלמה המלך אומר בספר קהלת – "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה" (פרק ט'), לא דורשים מאדם לעשות יותר מכוחו, דורשים מהאדם לעשות מה שבכוחו כעת…

 

ישנה אמרה מפורסמת בשם הצדיק רבי זושא מאניפולי (1800- 1729) – "אם יאמרו לי בעולם האמת – זושא, למה לא היית כמו משה רבנו? לא אתיירא כלל, וכי אפשר לדמות אותי למשה רבנו? וכן אם יאמרו לי למה לא היית כמו התנא הקדוש רבי עקיבא? לא יהיה איכפת לי כלום, מי אני ומי רבי עקיבא… ממה אני כן מתיירא, כשיאמרו לי "זושא, למה לא היית זושא? הרי זושא יכולת להיות, אז למה לא היית?"

 

"מעשה אבות סימן לבנים". כל הנעשה עם האבות, וכל מה שעשו האבות הן תורה שלמה לדורות. כאשר אמר הקב"ה לאברהם "לך לך…" – לך תמיד אל עצמך, ותשאף תמיד לשיא ולשלמות שבכוחך ושברשותך. כך נדרש גם מאתנו, מכל אחד ואחת, שיגיע לשיא אליו הוא עצמו יכול להגיע.

 

ייתן השם ונצליח כל אחד להגיע אל מה שהוא מסוגל להגיע, עכשיו, מתוך הנתונים הקיימים.

 

כך היה דבר השם אל אברהם בפעם הראשונה, ממילא זה דבר השם אלינו…

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram

תרומה לעמותה

זמני שבת